במונחים של אטיקט ופרוטוקול דיפלומטי, כל ה"פדיחות" שמדברים עליהן ביממה האחרונה, בעקבות ביקורו של נשיא ארצות הברית, דונאלד טראמפ בישראל, נקראות בעולם צעד שגוי "Faux Pax" בצרפתית. הכנה לקראת אירוע והבנה של קודי ההתנהגות הבינלאומיים עוזרות במיזעור טעויות התנהגותיות. כולנו בני אדם ולכן אך טבעי הוא שמעמדים מאתגרים מסוג זה, הינם מרגשים ועלולים להוביל מבלי משים לטעויות מביכות ומעבר לכך לעלבון ממשי של האורח ואף לתקריות דיפלומטיות. חשיבות רבה צריכה להינתן באירועים אלו לצניעות ולאיפוק.
אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, מביעה שמחה וטופחת על כתפו של ראש הממשלה, ביבי נתניהו עם הגעתו של נשיא ארצות הברית, דונאלד טרמפ לארוחת הערב במשכן ראש הממשל. איפה האיפוק? (צילום מסך)
כאשר הכללים ברורים, הדברים נראים ונעשים אחרת. כמה חשוב שמנהיגים ואנשים בעמדות מפתח אשר מייצגים את מדינת ישראל לוקאלית וגלובלית יעשו זאת בצורה הנכונה, המכבדת והייצוגית ביותר. כמה חבל שזה לא תמיד כך. החל מאירוח, שיחות החולין, מחוות הידיים, קבלת פנים, נימוסי השולחן, המגע ועוד. קל לתרץ את זה ב"ככה אנחנו" אלופי ה -"Faux Pas", או ב"זו התרבות שלנו, זה חלק מהאותנטיות שלנו ".
אולם "אותנטיות" אינה מעניקה אישור לגרימת מבוכה לאורח. מדינת ישראל, וליתר דיוק תדמיתה של המדינה, נבנית מהאנשיםם המרכיבים אותה, מאנשי העם ועד לדרג ההנהגה. התרבות חשובה, התחשבות באחר, לחיות בסביבה מכבדת ונעימה, לייצר תדמית חיובית, לכולנו יש חלק בזה.
אנו אוהבים להעיד על עצמנו כי התרבות בארצנו הינה חמה ומשפחתית. החופשיות והנון שלנטיות הישראלית, לעיתים מתורגמות ומובנות כחוצפה וחוסר נימוס/כבוד בתרבויות אחרות. כשמדובר על נציגים של מדינות, התנהגות שאינה מכובדת, יכולה להפוך למקרה של השפלה לאומית וכמובן לתקרית דיפלומטית. באירועים ממשלתיים ומדיניים, הרשמיות הטקסית נשארת בעלת משמעות, מבטיחה אחידות ומונעת דעות קדומות. הבעת הכבוד תבוא לידי ביטוי במעשים, ובמחוות. לכן, חוקי הפרוטוקול חיוניים לקיום הדיפלומטיה. פרוטוקול מתייחס לסט של חוקים בינלאומיים המתארים כיצד פעולות מסויימות אמורות להתנהל. החל מהדרך בה מברכים לשלום מנהיג ממדינה זרה, הבנת תרבות זרה, וסידור סדר הישיבה בארוחה רשמית. פרוטוקול עלול להיות שונה מחברה אחת לשנייה, וכמו כן הוא משתנה עם הזמן. היום ניתן לראות פחות רשמיות ממה שהיה נהוג בעבר. הפרוטוקול הינו חשוב ביותר במפגשים דיפלומטיים שכן הוא עוזר לאנשים מתרבויות שונות להתייחס ולהתקרב זה לזה.
חוקי הפרוטוקול הם כלי לתקשורת דו צדדית אשר מסייעים במניעת מצבים מביכים העלולים לפגוע באורח או במארח. הרעיון הוא לעקובב אחר תהליכים התנהגותיים מובנים, ולהבטיח כי בין אם מדובר באירועים רשמיים, ביקורים של נציגים ממדינות אחרות או פגישות, ישנו תכנון נכון ומותאם לחוקים החברתיים המקובלים על השחקנים המשתתפים.
סטייה מכללי ההתנהגות המקובלים יוצרת "רעש" ומסיטה את תשומת הלב של האורח ממטרת ביקורו. ואם הבכנו אותו או חלילה פגענו בכבודו, הרי שפגענו במישרין במטרת הביקור. ומה אם על הפרק עמד אישור הסיוע האמריקאי למדינת ישראל או אולי, תמיכתו בנושא זה או אחר? מדוע שיחוש הבנה ואמפתיה ל"אותנטיות" שלנו? האם כדאי לסמוך על כך שגם אם פגענו בו מבלי לשים לב, הוא יידע להתעלם מכך בעת קבלת החלטה גורלית? איך נרגיש אנו, אם בעת ארוחה רישמית בה מבקר נציג רשמי של מדינת ישראל, השומר על כשרות לדוגמה, יוגש רק מזון שאינו כשר? או לחליפין, איך נרגיש אם נציג רם דרג המבקר לראשונה בישראל, יבקש לוותר על הביקור המשעמם המתוכנן לו ביד ושם?
אי אפשר שלא לשאול, מה עושה ההתנהגות "המותרת", ה"אותנטית", ליחסים ולנראות של מדינת ישראל בעולם. נימוסים, קודים של התנהגות וחוכמה תרבותית, חיוניים הם להצלחה בכל מישורי החיים, דיפלומטי עסקי וחברתי. החוקים וההכנות הינם כלי לתקשורת הדדית נעימה.
ביקור של מנהיג מדינה דורש הכנה בהתאם לחוקים התרבותיים הנהוגים, המקובלים על הצדדים המשתתפים, הנחיות פרוטוקול ברורות בהתאם למנהיג המתארח. כמו כן, על כל הנוגעים בדבר, במדינה המארחת לעבור הדרכה, המסבירה איך נהוג להתנהג, מעין עשה ואל תעשה במהלך האירוע. מובן כי גם כאן הפרת פקודת "אל תעשה", חמורה בהרבה מהפרת פקודת "עשה", וזו תוצאה ישירה של אי ידיעת חוקי הנימוס הבינלאומיים. דבר נוסף נגלה כאן לעיני כל. ידיעת החוקים אינה מספיקה. יש להקפיד לכבד את החוקים ולבצעם כלשונם. יש להשאיר את היצירתיות, חוסר הפורמליות והחשיבה מחוץ לקופסה לזמנים ומקומות אחרים. אלו יתאימו (אולי) לשטיח האדום בהוליווד, לא לשטיח הדיפלומטי. הצבר המחוספס והדוקר חדל להיות חינני וקוציו עלולים להכאיב לאורח. השאירו את היצירתיות והחשיבה מחוץ לקופסה למשא ומתן בחדר הסגור. ולהיי-טק.
בביקורו של נשיא ארצות הברית, דולאנד טראמפ, הצעדים השגויים אשר נעשו בהתנהלות הלא מדוייקת של הביקור, מובילים להד תקשורתי הפוגע בתדמיתה של מדינת ישראל, גם לוקאלית (הרי אנחנו כולנו מבקרים את הצעדים השגויים שארעו במהלך הביקור) ובטח בתקשורת הבינלאומית המסקרת את אירועי המופת. נראה כי הנגיעות פיזיות המיותרות, הסחבקיות, טשטוש הגבולות והרצון לשדר מודרניות וקלילות בשיחות החולין, בסידור השולחן, במנות ובתפריט, דווקא באים להדגיש את מערכת היחסים הקרובה הנרקמת בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו נשיא ארצות הברית דונאלד טראמפ. אך יחד עם זאת, מדובר בזירה ייצוגית, רשמית. אין איש יודע מה יום יילד לו, ולכן במערכות יחסים בהם מעורבים שחקנים פוליטיים בינלאומיים ישנה חשיבות רבה להקפדה יתרה על כללי ההתנהגות.
אפילו לחיצת ידו של טראמפ מעידה כי הוא יודע טוב יותר מביבי (לחיצת יד "pointer" ), וחברים הם עדיין לא, ממש…. כך נראה לי. אני נוטה להאמין כי הצעדים השגויים שראינו כולנו אשר התרחשו במהלך הביקור, לא יזיקו, לעת עתה לפחות, למערכת היחסים, שכן כעת נראה כי הרוח הנושבת מכיוון אמריקה נוטה ללטף את מדינת ישראל, ולא לטלטל אותה. יחד עם זאת, הם יוצרים הד בינלאומי שאינו חיובי.
ראש הממשלה, בנימין נתניהו ונשיא ארצות הברית, דונאלד טראמפ לוחצים ידיים. (צילום מסך)
אז מה חשוב בביקור רשמי שכזה?
- טקסיות ורשמיות– הבאה לידי ביטוי בהכנה מראש, של כל מרכיבי האירוע. מדובר בביקור רשמי ציבורי, ולכן ישנה חוקיות וסדר וכללים לכל רגע ורגע בלוחות הזמנים.
- כללי הנאום – כל נאום אשר מוצג, אמור להעביר מסר ברור, לקהילה המקומית אך יחד עם זאת לקהילה הבינלאומית. המארח נותן את טון הפתיחה, ואורחי הכבוד ינאמו לאחר מכן.
- סדר קדימות – הסדר של של משתתפי האירוע ונציגי המדינות לפי דרגת חשיבותם. סדר הקדימות נקבע בהתאם לתפקיד, אך ישנם דברים נוספים המשפיעים כמו ותק, האם התפקיד הוא מלכותי, דתי, מדיני, מלווה ועוד. מקומו של נושא תפקיד ברשימה אינו מצביע בהכרח על חשיבות תפקידו, אלא על החשיבות הטקסית וההיסטורית של התפקיד. המיקום ברשימה יכול להשפיע על סדר הישיבה של נושאי התפקידים בארוחות רשמיות, או סדר עמידתם ליד שטיח אדום בעת קבלות פנים רשמיות.
- קו קבלה – נקרא Receiving Line. בין אם בעל התפקיד עומד ומקבל את פני האורחים, או מגיע לברך וללחוץ את ידם של המשתתפים בטקס. אין לפתח שיחה, להצטלם או לעכב את ההתקדמות. אלא אם כן נעשית פנייה על ידי האדם הבכיר יותר. ניתן להגיד, ברוך הבא, נעים מאוד, לכבוד הוא לי. אין להתעכב או להצטלם עם בעל התפקיד.
- חוקי הדגל – פרוטוקול הדגל מגדיר את המיקום הנכון, הטיפול, השימוש והעמדת הדגלים. פרוטוקול זה יבוא לידי ביטוי בקבלת הפנים, בארוחות בישיבות ובנאומים.
- תארים – חשוב להשתמש נכון בתארים של משתתפי האירוע. חשוב מאוד בהתנהלות דיפלומטית, יש להבין את הפרוטוקול בהתאם לתפקיד, ובהתאם לאירוע (האם אנו פונים לנשיא? ראש ממשלה, שגריר).
- החלפת מתנות – החלפת מתנות יוצרת מפגש המכיל בתוכו משולש של נתינה, קבלה והחזר ויוצר מחוייבות הדדית. גם אופן קבלת המתנה, הבעת הערכה ותודה משקף את הפרוטוקול הדיפלומטי.
- אירוח – איך מתבצעת קבלת הפנים במשכן הנשיאותי/ ראש ממשלה? מה המסרים אשר מעבירים המארחים, אופן הישיבה, החובות שיש לאורחים ולמארחים אלו כלפי אלו.
- לבוש – מה ילבשו כל אחד מהצדדים, מה קוד הלבוש לאירוע או לביקור הרשמי. הרבה פעמים יש תאום מבעוד מועד בין המשתתפים מה כל אחד ילבש.
הצלחה ביחסים בינלאומיים ודיפלומטיה ציבורית נובעת מהיכולת לזהות הזדמנויות להצלחה, ממקצועיות ומידע, אולם היא נשענת לא פחות על היכולת של אותו אדם להשאיר אחריו כרטיס אישי, חותם ורושם חיובי אשר מחזק את הקשר עם שותפיו בטווח הרחוק. להיות בעל היכולת לגעת בשחקנים הקיימים במישור אנרגטי, בתת מודע, בהתנהגות.
בכל סיטואציה יש לנהוג לפי קודי התנהגות אשר מסייעים למפגשים הבינתרבותיים להיות צפויים יותר, מקצועיים יותר ונעימים יותר.
נכון שיש המון חוקים, לעיתים נוקשים יותר ולעיתים פחות, תלוי בביקור, באירוע ובגורמים הלוקחים חלק בעשייה. לעיתים כאשר יש הסכמה הדדית, ניתן לוותר על החוקים הנוקשים ולהיות פחות רשמיים.
