מימי לא עבדתי בקלפי והשנה בגיל 46 החלטתי שאני נרתמת למשימה. ברור היה לי כי יום העבודה יהיה ארוך, מתיש, ומאתגר. אך לא חשבתי כי התסכול ינצח את האיפוק ואת יכולת ההכלה. כך בשעה 2.30 בלילה או בבוקר, תלוי מאיפה מסתכלים על השעון, מצאתי את עצמי באצטדיון נתניה מתפוצצת על העולם, או ליתר דיוק על סדרנית מנהלת אחת, שחוץ מלהציע מים לא ממש ניהלה את הסיטואציה. טוב… אולי גם היא היתה שם בתפקיד משש וחצי בבוקר.

השנה היא 2016, חבר משותף משדך בין שני חברים, בתקוה שתצא מהמפגש אהבה. אצלנו בתרבות היהודית ישראלית הוא בטח כבר היה נקרא צדיק. אהבה בהחלט יצאה מהמפגש או כך זה נראה… בינתיים. אבל מי חשב שמאחורי מערכת היחסים המתוקשרת נהיה עדים למלחמת תרבויות, מעמדות ולפרפורמנס מטורף של זוג מאוהב.