מסיבות תה, ריקודים וואלס, מסין ועד אירופה.
הכול התחיל אי שם בסין כ- 2,700 שנים לפני הספירה, כאשר הקיסר שן נונן, יצא עם אנשי ממלכתו לסיור ברחבי הממלכה. הוא עצר יחד עם מלוויו בצד הדרך בכדי לנוח ולשתות מעט מים.
הרתחת המים, הייתה כמובן הכרחית מטעמי היגיינה. מספרים כי בעוד המים רתחו, נפלו לתוך המים עלים יבשים והפכו את צבע המים לחומים. כאשר טעם הקיסר מהמים, הוא גילה טעם מעניין ומרענן.
לפי האגדה, בדיוק שם נולד התה, המכונה בסינית CHA. מהר מאוד התפשט התה בסין. והגיע גם ליפן על ידי נזירים בודהיסטיים . תחילה השימוש בטקסי התה היה סביב טקסי דת, ולכן גם היו הנזירים אלו שהפיצו את המנהג.
אולם מהר מאוד שתיית התה הפכה מקובלת בקרב כלל האוכלוסייה. הנושא החשוב ביותר בטקס היה כי הוא ייערך בנימוס, בנועם ובאופן מושלם.
התה הגיע לאירופה על ידי הכמרים המיסיונרים מכיוון שהמשלוח של התה היה יקר, יכלו להינות ממנו בעיקר עשירי אירופה.
"Afternoon Tea" החל ככל הנראה, במאה ה 17 בצרפת. 22 שנה אחרי שצבר פופולאריות בצרפת, הגיע התה לאנגליה. גם שם נתנו העשירים את חותמם.
תה וריקודים
הואלס – תקופתה של "המלכה הרוקדת הראשונה", המלכה אליזבת ה I, אשר אהבה גברים ומאוד אהבה לרקוד.
היא היללה את ריקוד ה Volta , אשר היה תחילתו של ריקוד הואלס. המלכה נתנה את אישורה לסחור בתבלינים אשר הגיעו בספינות מהמזרח, וכך גם הגיע התה לאנגליה.
התקופה הויקטוריאנית פורצת את הדרך למסיבות התה המלוות בריקודים – סוף המאה ה 18 ובמהלך המאה ה19, בתקופתה של המלכה ויקטוריה, הפכו מסיבות התה, לפופולאריות ביותר.
הדוכסית של בדפורד, אנה מריה ראסל, חברתה הטובה של המלכה, החלה את טקסי ה – Afternoon Tea.
הדוכסית סבלה מתחושת רעב, בסביבות השעה ארבע אחר הצהריים והחלה להזמין לחדרה תה עם צנימים מרוחים בחמאה. חברותיה הוזמנו לההתארח ב Five O’clock Tea, אירוח אשר כלל כיבוד קל של כריכים קטנים, מתוקים, עוגות קטנות וכמובן לחם וחמאה.
המלכה ויקטוריה אהבה גם היא לרקוד. הואלס, אשר החל להיות פופולארי באותה תקופה, יצר סקנדלים בממלכה.
ריקוד צמוד בו הגבר מניח את ידו על מותנה של האישה, לא היה מקובל. אולם, הרצון לרקוד ביטא את הרצון לחיות, כל המאמצים לעצור את התפשטות הואלס כשלו. במאה ה 19 טקסי התה הפכו למקובלים מאוד בקרב המלונות היקרים (גם באירופה, וגם בארצות הברית). נשים ויקטוריאניות ובני הזוג שלהן, נפגשו אחר הצהריים המאוחרות לתה, לשיחות, ומהר מאוד מפגשים אלו כללו גם ריקודים.
המלכה אליזבת ה I, הלא היא ה- “Dancing Queen”, הואלס “Queen of all dances” , התה, אשר מאז ומתמיד היה המשקה המלכותי ועד היום במאה ה -21.
היום מסיבות התה מאופיינות בפן קצת יותר מודרני, אגדתי ונסיכותי.
טקסי תה אומנם החלו בסין, אך התפתחו והשתנו מאז, ובהחלט מלווים אותנו עד היום בעולם העסקי והחברתי.
טקסים מאופיינים בעדינות, במזיגה, בשתייה, בהכנות, בריקודים, בהנאה גדולה.
