The Dansant- Dancing Tea- Afternoon Tea
מסיבות התה המלוות בריקודים מאופיינות כאירוע חברתי, אשר החל בתקופה הוויקטוריאנית (המאה ה-18), והתפשט ברחבי העולם. מסיבות התה יכולות להיערך במקום סגור או פתוח (אולם, חצר או פארק). הריקודים המלווים את מסיבת התה הם ריקודים חברתיים – ריקודי הזוגות. מסיבת תה המלווה בריקודים תמיד תחל בריקוד הואלס. אומנות הריקוד ביחד עם האלגנטיות המלווה את טקסיות התה, יוצרות אוירה נשגבת ויפיפייה אשר בעיניי יש לשמרה ולכבדה. מסיבת התה הינה אירוע חברתי אשר מטרתו היא לאפשר לכל אחד בכל גיל, בכל שלב בחיים להשתתף, לחוות,לרקוד ולהנות. מסיבות התה התפתחו ממנהג שתיית התה בשעות אחר הצהריים. כאשר את המפגש החברתי החלו ללוות ריקודים. מסיבת התה המלווה בריקודים, וטקס התה גם אם לא מלווה בריקודים, מתרחש בדרך כלל בשעות אחר הצהריים או בשעות הערב המוקדמות. בעולם העסקי המלא של ימינו התאימו את מסיבות התה ללוח הזמנים העמוס והן תחלנה בשמונה בערב. לקראת האביב/קיץ אירועי התה מתקיימים באויר הפתוח. מסיבות התה בעיני מכילות כל כך הרבה סודות וסיפורים מעניינים אשר עברו מדור לדור. תחום אלגנטי, יפה ומעודן הדורש דיוק.
Pinkie's Up זרת למעלה!
החל מ620 לספירה, החלו לייצר בסין ספלי פורצלן. ספלי הפורצלן היו כוסות קטנות ללא ידיות. הדרך הנכונה לאחוז בכוס הייתה למקם את האגודל בשפה של הספל בשעה 6:00, ואת שאר האצבעות בעדינות על שפת הספל ממול בשעה 12:00, הזרת משמשת לאזן את האחיזה. כאשר הגיע הפורצלן לסין מאירופה, במאה ה 18, חיקו האירופאים את צורת האחיזה אשר אפיינה את טקס התה בסין. כאשר הציגו באירופה ספלי פורצלן עם ידית, הומשכה מסורת האחיזה, של החזקת הספל באצבעות הידית והזרת הורמה כלפי מעלה. צורת שתייה זו נחשבה מתוחכמת וחיננית בקרב האצולה. כיום אחיזת ספל התה מתבצעת עם כל האצבעות ונמנעים מלהרים את הזרת.
- Audrey Hepburn-Pinkie Up
מפיות :
בטקס תה אחר הצהריים פורמלי, המפית תמוקם משמאל לכלי האוכל. על המפית להיות בגודל של שלושים סנטימטרים, ותהיה מונחת עם הקצה הסגור לשמאל כלי האכילה, והקצה הפתוח לימין. בסידור שולחן פחות פורמלי, ניתן למקם את המפית על הצלחת, רצוי להימנע מלמקם את המפית בכוס. בתום חוויית האוכל והתה, יש לקפל את המפית ולהניחה לצד השמאלי של כלי האוכל.
איך לאכול סקונס:
סקונס הן לחמניות אנגליות המוגשות בזמן הגשת התה. האופן הנכון לאכול את הלחמניה הוא לבצוע חתיכה בגודל נגיסה, להניח על הצלחת, למרוח ריבה, חמאה, שמנת, כמובן לפי הטעם האישי. לא נהוג לאכול לחמניה עם מזלג, ובטח לא לטבול את הלחמניה במטבלים המוגשים.
הגשת כיבוד התה בצלחת של שלוש קומות:
רובד עליון – לחמניות מתוקות מיקום הלחמניות בצלחת העליונה, בשל העובדה כי במהלך המאה ה 19 , כאשר מפגשי התה של אחר הצהריים הפכו להיות פופולרים, הונח כיסוי לחימום הלחמניות אשר התאים רק לרובד העליון.
שכבת אמצע – מתאבנים וכריכי תה.
רובד תחתון – כריכי תה אשר יוחלפו במתוקים לקראת המשך הארוחה.
מזיגת התה:
חלב – לפני או אחרי? במקור כל כוסות התה באירופה היו עשויות מפורצלן דק ורך. בכדי למנוע מהכוסות להיסדק מחום המים, מזגו חלב לפני המים החמים. כאשר התגלה הפורצלן הקשה באירופה (על ידי Bottger, בשנת 1710) כבר לא היה צורך לקרר את הכוסות. הגיוני יותר היה להוסיף חלב לאחר מזיגת התה, שכן כך ניתן היה לשלוט על מידת הכהות וחוזק התה. חשוב לציין כי היום שתי הדרכים הן מקובלות.
ערבוב התה :
ערבוב התה יעשה באלגנטיות בתנועות של קיפול. כפית התה תונח בספל במיקום השעה שש וברכות יש לקפל את התה לכיוון השעה 12:00 פעמים או שלוש פעמים, לא יותר. עם סיום הערבוב, יש להניח את הכפית בצד הימני העליון של הצלוחית, אין להשאיר את הכפית בספל התה. כאשר יושבים ליד שולחן בעת שתיית התה, ניתן להרים רק את הספל לשתיית התה, אולם בארוחת בופה, או בישיבה על ספה, יש לאחוז בספל עם הצלוחית וכאשר לא בשימוש,יש להניח את כוס התה בחזרה בצלוחית התה. בעת ישיבה על ספה, הצלוחית וספל התה יוחזקו בחיקך עם יד השמאלית וספל התה ביד ימין.
סוכר ומלקחיים לסוכר :
סוכר יתווסף לתה לאחר מזיגת החלב. תמיד יש להשתמש במלקחיים להוספת סוכר, וכאשר לא בשימוש יש למקמם ליד קערת הסוכר או להניח אותם על הידית של קערת הסוכר. מלקחיים לסוכר הוצגו לראשונה, באירופה במאה ה 18 לשימוש עם סוכר דחוס. הסוכר הדחוס נמכר בצורות חרוט.
לימון בתה:
פרוסת לימון יכולה לצוף בכוס התה. באופן מסורתי, פרוסת הלימון היתה גם יכולה להכיל ציפורן במרכז פרוסת הלימון. כאשר מוסיפים לימון, אין להוסיף חלב.
כלי האוכל:
בסידור כלי האוכל על השולחן, יש להשתמש בסכו"ם מבחוץ כלפי פנים . סכין ומזלג קטנים יכולים לשמש יחד לשימוש כריכים ומאפים. כיבוד המוגש בגודל קטן, ניתן לאכול באמצעות הידיים.
